הקיץ של אביה/ גילה אלמגור. רואי מרוז

           

            שם הספר: הקיץ של אביה

ב.              שם הסופר:גילה אלמגור

ג.               שם המאייר:רות צרפתי

ד.              שם ההוצאה לאור:עם עובד

ה.             שנת ההוצאה לאור:1985

ו.               מספר עמודים:80 עמודים

 
1. לפני שהתחלתי לקרוא ידעתי שמדובר בסיפור חייה של גילה אלמגור והכרתי פחות או יותר את העלילה. התקציר בסוף הספר לא מתאר את הסיפור, אלא רק מתאר את הולדתה של אביה (הילדה) ומדוע נקראה כך.

2. הסופרת היא גילה אלמגור. היא שחקנית ישראלית מוכרת שמתארת בספר את סיפור חייה , כלומר: אוטוביוגרפיה.
ספרים נוספים שהיא כתבה:
א. "עץ הדומים תפוס" - בהוצאת עם עובד -  1992 - ספר ההמשך לקיץ של אביה אשר מתאר את נעוריה בפנימיית הדסים יחד עם נערים ניצולי שואה.
ב. "אלכס לרנר דפי ואני" - בהוצאת עם עובד -  2002 - מספר על חברות בין שני בנים ובת, שמתמודדים עם אהבה, התבגרות ומחלה קשה.
ג."ערגה, ילדה מן החלומות" - בהוצאת עם עובד -  2003 - מסופר על ילדה מאומצת מוייטנאם.
ד."כוכבים יש רק בשמיים"- בהוצאת ידיעות ספרים - 2010 - אוטוביוגרפיה נוספת.

3. לדעתי ביצירותיה קיים מכנה משותף כי כמעט כל ספריה מספרים על תקופה בחייהם של ילדים ונערים שמתמודדים עם קשיים. מכנה משותף נוסף - שלושה מתוך חמישה ספרים מספרים את סיפור חייה של המחברת.

4. גילה אלמגור נולדה ב-1939, היא שחקנית שראלית מפורסמת.  עברה עליה ילדות קשה כאשר אביה נהרג עוד לפני שנולדה והיא גדלה בעוני עם אמא ניצולת שואה שסבלה ממחלת נפש קשה. כשהייתה בת 13 היא נשלחה לפנימיית הנוער "הדסים", ומגיל קטן רקמה חלומות על משחק. כבר בגיל 17 הופיעה בהצגה ראשונה בבימה. היא למדה משחק בניו-יורק ורק לאחר ששיחקה את אמה בהצגת היחיד "הקיץ של אביה", המבוססת על הספר, התפרסמה כשחקנית מבוקשת בארץ. מאז שיחקה ב-50 סרטי קולנוע , כגון: סאלח שבתי ומלכת הכביש, וגם שיחקה את אמה בסרט "הקיץ של אביה".
היא זכתה בפרסים רבים, כגון: שחקנית השנה בקולנוע, אשת השנה בתיאטרון. באחת מהזכיות אמרה:
"באתי לעולם מנקודת זינוק אפס. הוריי ברחו מאירופה הבוערת, צעירים, כמעט ילדים, נפגשו כאן, התאהבו ונישאו. כל בני משפחת אמי, שבט בן 147 נפשות, נכחד כולו בשואה. לא הכרתי את אבי. הוא נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדתי על ידי צלף ערבי. מעולם לא החזיק בידי ולא אמר לי 'ילדה שלי'. אני גידלתי את עצמי ללא שנאה וללא רצון לנקמה. תמיד חשבתי שאסור שיהיו ילדים שיאבדו את אביהם בשל שנאה ומלחמה. בבית שהיה בו מעט מאוד גדלתי והתאמצתי, למדתי להבדיל בין טוב לרע, למדתי להיאבק ולהיכשל ולפעמים גם לנצח. המעמד הזה הוא ניצחון".
גילה אלמגור נשואה ולה בן ובת מאומצים.